מולטימותק

מה חשוב לדעת על סוכרת?
הטקסט נכתב על ידי פרופ’ מוחמד עבדאלגני, פרופסור לרפואה, מחלקת סוכרת, אוניברסיטת טקסס בסן אנטוניו, ארה"ב
סוכרת: אבחון, סוגים, טיפול ומניעה
מאת: פרופ’ מוחמד עבדאלגני

 סוכרת היא מחלה מטבולית (חילוף חומרים) שכיחה מאוד, ושכיחותה במדינות המערב מגיעה לכ-10% מהאוכלוסייה הבוגרת. בגלל התחלואה והתמותה הנגרמים ע"י המחלה, במספר רב של מדינות בעולם כולל בישראל, סוכרת מהווה אחד מארבעת הגורמים המובילים לתמותה. קיימת אינפורמציה רבה כיום שרבים מהסיבוכים הנגרמים ע"י סוכרת, כולל תמותה,  ניתנים למניעה ע"י אבחון מוקדם וטיפול מתאים של המחלה. בנוסף ניתן היום לאתר את האנשים הנמצאים בסיכון גבוה לפתח סוכרת בעתיד, מצב הידוע בשם טרום-סוכרת, בטרם המחלה פרצה ולמנוע את התפתחות המחלה בעתיד.
האבחנה של סוכרת נעשית לפי רמות הסוכר בדם ולא לפי הגורם. קיימים 3 קריטריונים שקיום אחד מהם מספיק לאבחון סוכרת: 1) רמות סוכר בדם לאחר צום לילה מעל 126 מ"ג/ד"ל, או 2) רמת סוכר בדם מעל 200 מ"ג/ד"ל שעתיים לאחר העמסת 75 גרם סוכר, או 3) רמת המוגלובין מסוכרר בדם ( HBA1C ) מעל 6.5%. 
קיימים גורמים שונים אשר יכולים לגרום לעליית רמות הסוכר בדם, ולכן ניתן לסווג סוג הסוכרת למספר סוגים לפי הגורם לעליית הסוכר בדם, ובאופן כללי ניתן לחלק את הגורמים לשני סוגים: סוכרת אוטואימונית (מחלת חיסון-עצמי), וסוכרת שאינה אוטואימונית.
בסוכרת האוטואימונית ניתן לזהות תהליך אוטואימוני בגוף אשר מביא להרס של התאים שמייצרים אינסולין בלבלב וכתוצאה מכך קיים חסר מוחלט של אינסולין בגוף. היות ואינסולין הוא ההורמון העיקרי האחראי על איזון רמות סוכר בדם, חסר של אינסולין מביא לרמות גבוהות של סוכר בדם, סוכרת זו נקראת בשם סוכרת סוג 1. אומנם רק מיעוט חולי הסוכרת משתייכים לסוכרת סוג 1 (כ-5% מכלל חולי הסוכרת) בגלל השכיחות הגבוהה של הסוכרת, המספר המוחלט של חולי סוכרת סוג 1 הוא גבוה ובכל שנה מאובחנים כ 500 חולים חדשים של סוכרת סוג 1 בישראל.
הרוב הגדול של חולי הסוכרת משתייכים לסוכרת הלא אוטואימונית בה לא ניתן לזהות תהליך אוטואימוני אצל חולים אלה. קיימים מספר סוגים של סוכרת שהמחלה שלהם לא נגרמת ע"י תהליך אוטואימוני. הרוב המכריע של סוכרת לא אוטואימונית (מעל 90% מחולי הסוכרת) משתייך לסוכרת סוג 2. מיעוט המקרים משתייך לסוגים אחרים של סוכרת כמו סוכרת מולדת, שבו הסוכרת מופיעה מיד אחרי לידה,  או סוכרת גנטית שבה ניתן לזהות מוטציה בגן בודד אשר מביאה להתפתחות הסוכרת, או סוכרת מיטוכונדריאלית שבה יש הפרעה במיטוכונדריה, שהוא האיבר בתוך התא האחראי על חמצון המזון ויצור אנרגיה.
סוג נוסף של סוכרת הוא מצב ארעי של עליה ברמות הסוכר ונקרא: סוכרת הריון. סוג זה של סוכרת מופיע אצל נשים בהריון, לרוב בשלבים המתקדמים של ההיריון, ולרוב חולף אחרי לידה. חשוב לאבחן ולטפל במצב זה בשל מספר רב של סיבוכים מילדותיים (שלב הלידה) שנגרמים אצל האישה עם סוכרת הריונית. אך מבחינת גורם, ניתן לשייך את סוכרת ההיריון למצב של טרום סוכרת. ואכן נשים שסבלו מסוכרת הריונית נמצאות בסיכון מאוד מוגבר לפתח סוכרת סוג 2 בעתיד. בחלק קטן מהנשים, הסוכרת ההריונית אינה חולפת עם הלידה ועוברת להיות סוכרת סוג 2.    
מה חשוב לחולה הסוכרת לדעת:
1) חשוב להשיג איזון מיטבי של רמות הסוכר בדם. בדרך כלל איזון הסוכר בדם נמדד לפי רמת המוגלובין מסוכרר (HbA1c). איזון מיטבי מונע את הפגיעה בעין, כליה ועצבים. כל 1% של עלייה ברמת ההמוגלובין המסוכרר מעל 6.5% מלווה ב 40% עליה בסיכון לפגיעה בעין, כליה ועצבים. ולהפך, הפחתת רמת ההמוגלובין המסוכרר מפחית בכ40% את הסכנה לפתח פגיעה בעין, כליה או עצבים.  חשוב גם להשיג את האיזון המיטבי מיד עם פרוץ המחלה, כי איחור בהשגת האיזון המיטבי של רמות הסוכר יכול להביא לפגיעה באברים הנ"ל ולירידה ביעילות האיזון המיטבי מאוחר יותר. לכן חשוב להקפיד על נטילת הטיפול שהומלץ ע"י הרופא באופן קבוע.

2) סוכרת סוג 2 היא מחלה מתקדמת (פרוגרסיבית). כלומר חומרת המחלה גדלה עם הזמן. ולכן טיפול שמביא לאיזון מיטבי היום עלול לא להספיק לאזן את המחלה בעוד מספר שנים. ולכן גם חולי הסוכרת המאוזנים באופן מיטבי חייבים להישאר במעקב רפואי ולבדוק מצב האיזון שלהם לפחות פעמיים בשנה.

3) חשוב לבדוק ולטפל גם בלחץ הדם ובכולסטרול אצל כל חולי הסוכרת. טיפול זה הוא חלק אינטגרלי מהטיפול בסוכרת. סוכרת היא גורם סיכון חשוב מאוד הגורם לאוטם מוחי, אוטם בשריר הלב ואי ספיקת לב. סיבוכים אלה בלב ומוח הם הגורם העיקרי לתמותה אצל חולי סוכרת (מעל 80%). איזון לחץ הדם והכולסטרול הם הכרחיים למנוע סיבוכים אלה אצל חולי הסוכרת ולהפחית תמותה. לחץ-דם גבוה הוא גם גורם סיכון לפגיעה כלייתית אצל חולי הסוכרת ואיזון לחץ-דם, בנוסף לאיזון הסוכר, הכרחי לשמור על תפקוד תקין של הכליות.

4) קיימים היום טיפולים ייעודיים למחלת כליה סוכרתית וגם מחלת לב סוכרתית המיטיבים עם חולי הסוכרת ללא קשר לרמת איזון הסוכר. טיפולים אלה מגנים על הלב והכליה מסוכרת. חשוב שחולה סוכרת הסובל מהסיבוכים הנ"ל ייטול טיפולים אלה בלי קשר למצב איזון הסוכר בדם.    

5) מניעת סוכרת: חשוב לדעת שניתן היום לאתר אנשים בסיכון גבוה לפתח סוכרת בעתיד ולבצע התערבות שתפחית סיכון זה. מניעת התפתחות סוכרת הוא הטיפול הטוב והיעיל ביותר לסוכרת. ניתן לאמוד באופן מדויק את הסיכון העתידי לסוכרת ע"י מבחן העמסת סוכר. בשל המורכבות של מבחן זה, לא מומלץ לעשותו אצל כל אדם, אלא אצל אנשים עם גורמי סיכון, כמו: קרובים מדרגה ראשונה של חולי סוכרת סוג 2 (אחים וצאצאים), נשים שסבלו מסוכרת הריונית, אנשים שרמות הסוכר בצום מעל 100 מ"ג/ד"ל, אנשים עם עודף משקל  BMI) מעל 26), אנשים עם יתר לחץ דם או עם הפרעת שומנים.

6) חשיבות לשמור על משקל גוף אופטימלי ופעילות גופנית: כל חולה סוכרת חייב להבין שעודף משקל וחוסר פעילות גופנית הם האויב הגדול ביותר לסוכרת. הם במקום הראשון הגורם העיקרי שתרם להתפתחות המחלה. גיל הופעת הסוכרת מסוג 2 תלוי מאוד במסת הגוף (BMI). ככל שמסת הגוף גדלה יותר והפעילות הגופנית פוחתת כך גיל ההופעה יורד והסוכרת מתפרצת בגיל צעיר יותר. בשל עובדה זו, לא נדיר היום לפגוש סוכרת סוג 2 אצל בני נוער שסובלים מעודף משקל ניכר. חשוב גם להבין שההפך הוא גם נכון, שירידה במשקל והגברת פעילות גופנית הוא הטיפול הטוב ביותר לסוכרת. הוא מביא להורדה ניכרת בסיכון עתידי לסוכרת אצל אנשים עם טרום סוכרת, ומשפר מאוד את איזון הסוכר ומפחית את כמות התרופות הנחוצות להשגת איזון מיטבי אצל חולה הסוכרת. ההמלצה היא הפחתה לפחות ב 10% ממשקל הגוף והליכה למשך שעה, 5 פעמים בשבוע. כמובן ירידה גדולה יותר במשקל והגברה גדולה יותר בפעילות הגוף תטיב יותר עם מניעת הסוכרת אצל אנשים עם טרום סוכרת, ותשפר יותר את איזון הסוכר אצל חולי סוכרת. קצב הירידה במשקל הרצוי אצל חולה הסוכרת הוא כ-1 ק"ג כל חודש-חודשיים. כל עוד חולה הסוכרת שומר על קצב כזה של ירידה במשקל, סוג הכלכלה (מזון) שהוא מקבל משחקת תפקיד פחות חשוב באיזון הסוכר.